חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שמגר ואח'

החלטה

המבקשת הגישה ביום 2.6.13 ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא י' וגנר) מיום 19.4.13 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שהמבקשת חויבה לשפות את המשיבים מס' 2 ו-3 במלוא חיובם על פי פסק הדין בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ ובצירוף מע"מ.

בפניי בקשה שהוגשה על ידי המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת עליה, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

רקע:

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי משיב מס' 1 (להלן: "התובע") לפיצוי בעקבות נזקי גוף שנגרמו לו ביום 28.5.04 עת התארח בבית קפה בחוף הים אותו הפעיל משיב מס' 2 ואשר הושכר ע"י המשיבה מס' 4 (להלן: "העירייה").

על פי העובדות שפורטו בפסק הדין של בית משפט קמא הגיע התובע לבית הקפה והופנה על ידי הצוות לרצועת חוף הים, עליה ניצבו שולחנות וכיסאות. התובע חצה את הטיילת ובדרכו דרך על משטח עץ שהונח במקום או אז החליק, נחבט בחוזקה בקרקע ונחבל בכתפו הימנית.

התובע הגיש את התביעה בבית משפט קמא כנגד משיב מס' 2 שהיה הבעלים של בית הקפה וכנגד העירייה האחראית על הטיילת ורצועת החוף.

העירייה שלחה הודעות צד ג' למשיב 3 אשר היה הבעלים של בית הקפה בשותפות עם המשיב מס' 2, והוא אשר שכר ממנה את המבנה. כמו כן, הגישה העירייה הודעת צד ג' כנגד המבקשת ששימשה כמבטחת של המשיב 3.

המשיב 3 הגיש הודעת צד רביעי כנגד המבקשת, אשר ביטחה לטענתו את הפעילות בבית הקפה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי.

בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 23.10.12 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על סילוק מלוא תביעתו של התובע עבור סך של 65,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד, מע"מ ואגרות.

במסגרת ההסכמה האמורה ביקשו הצדדים כי בית משפט קמא יכריע בכל הנוגע לחבות ולחלוקת האחריות וכן בשאלת הכיסוי הביטוחי, ללא צורך בשמיעת עדים.

ביום 19.4.13 ניתן פסק הדין ע"י בית משפט קמא אשר חייב את המשיבים 2 ו-3 לשלם ביחד ולחוד 70% מהפיצוי המוסכם לתובע, כאשר 30% הנותרים מסך הפיצוי הושתו על העירייה.

עוד נקבע כי ההודעה לצד שלישי תידחה, ואילו המבקשת שהינה הצד הרביעי תפצה ותשפה את המשיבים 2 ו-3 במלוא חיובם לפי פסק הדין בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

בעקבות פסק הדין הגישה המבקשת את הודעת הערעור ובד בבד את בקשת עיכוב הביצוע המונחת בפניי.

טענות המבקשת:

המבקשת טוענת כי סיכויי הערעור טובים שכן בפסק הדין של בית משפט קמא נפלה טעות ברורה ובולטת מאחר ובסעיף 20 לפסק הדין חויבה המבקשת בשיפוי מלא של המשיבים 2 ו-3, ואילו בסעיף 12 לפסק הדין צוין במפורש כי החיוב הוא רק מעבר לגובה ההשתתפות העצמית בפוליסה, שעומד על סך של כ-3,000$.

עוד טוענת המבקשת, כי גם טיעוניה לעצם חיובה בשיפוי המשיבים 2 ו-3 הם בעלי סיכויים גבוהים בשל טעות ביישום ההלכות המשפטיות על עובדות המקרה ואי התייחסות בית משפט לחלק מטענותיה, ועל כן יהא זה צודק ונכון להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש ממשי כי ביצוע פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך, שכן המשיבים 2 ו-3 הינם אנשים פרטיים ואין כל בטוחה כי יוכלו להשיב למבקשת את סכום החיוב ככל שתזכה בערעורה, במיוחד בנסיבות בהן ניתן לפני כשנה צו כינוס נכסים כנגד המשיב 2 במסגרת תיק פש"ר בבית המשפט המחוזי חיפה.

מנגד, טוענת המבקשת כי אין כל חשש כי לא תוכל לעמוד בחיוב בו חויבה על פי פסק הדין מאחר והינה תאגיד ביטוח מוכר ובעל חוסן כלכלי, כלשונה.

עוד טוענת המבקשת כי היא חויבה בשיפוי המשיבים 2 ו-3 שהינם ה"מזיקים" ואשר אינם במצב של "ניזוק" הזקוק לכספי הפיצויים להטבת נזקי גוף שנגרמו לו, ועל כן, לא ייגרם כל נזק באם יעוכב ביצוע פסק הדין.